ירושה בחיים: האם אנחנו מעבירים את הנכסים שלנו באיחור של 30 שנה?

בתרבות הישראלית, המושג “העברה בין-דורית” נתפס לעיתים קרובות כמונח משפטי קשיח השמור לרגע הפטירה. אנחנו עומלים כל חיינו, חוסכים שקל לשקל ונוצרים את נכסינו כדי להבטיח שלדור הבא יהיה “גב כלכלי”.
אך במציאות הכלכלית של ימנו, הגיעה העת לשאול את עצמנו שאלה נוקבת:
האם העיתוי שבו הילדים מקבלים את הירושה הוא העיתוי האופטימלי עבורם?

פרדוקס תוחלת החיים: ירושה לילדים בני 60

בעולם המודרני, תוחלת החיים נמצאת בעלייה מתמדת, וטוב שכך.
אך לתופעה המבורכת הזו יש תוצאה כלכלית מעניינת: אם אדם הולך לעולמו בגיל 85 או 90, יורשיו הישירים הם לרוב בני 55 עד 65.

בשלב זה של החיים, מרבית הילדים כבר נמצאים בשיא הקריירה שלהם, המשכנתה שלהם לקראת סיום, והרגלי הצריכה שלהם מגובשים. הכסף שמגיע אליהם בשלב זה הוא אמנם מבורך,
אך הוא כבר לא “משנה חיים”. לעומת זאת, הנכדים – הדור השלישי – הם אלו שנמצאים בנקודת הרתיחה הכלכלית: רכישת דירה ראשונה,
מימון לימודים גבוהים או הקמת עסק. בנקודת זמן זו, כל שקל שווה עבורם הרבה יותר.

העוצמה של “ירושה בחיים” (Gifting)

כמתכננים פיננסיים, אנחנו מדברים הרבה על “ערך הזמן של הכסף” במובן של ריבית דריבית, אך ישנו גם “ערך הזמן של הצורך”.

100,000 ש”ח המועברים לזוג צעיר בתחילת דרכו לצורך הון עצמי לדירה, אינם שקולים ל-100,000 ש”ח שיקבל אותו זוג כשהם כבר בני 60.

העברה מוקדמת מאפשרת שלושה יתרונות אסטרטגיים:

1. מינוף הזדמנויות: עזרה במימון תואר או רכישת מקצוע מקצרת את הדרך לעצמאות כלכלית.
2. צמצום עלויות מימון: הון עצמי גבוה יותר ברכישת דירה חוסך לילדים מאות אלפי שקלים בריביות משכנתה לאורך עשורים.
3. שיעור בניהול הון: העברה מבוקרת במהלך החיים מאפשרת להורים להנחות את הילדים,
   להעניק להם כלים לניהול כסף ולראות כיצד הם משתמשים במשאבים המשפחתיים באחריות.

הפיל שבחדר: “ומה אם יחסר לי?”

החשש המרכזי של דור ההורים הוא “ריקון הקופה”. החשש שאם יעניקו מהונם עכשיו,
הם עלולים למצוא את עצמם בחוסר אל מול הוצאות רפואיות בלתי צפויות או צורך בסיעוד. זהו חשש לגיטימי לחלוטין,
והוא הסיבה לכך שהעברה בין-דורית חייבת להתבצע כחלק מתכנון פרישה הוליסטי.

סביב גילאי 60-67, ניתן לבצע מיפוי מדויק (Stress Test) של הנכסים: קצבאות הפנסיה, תיקי ההשקעות והנכסים הנדל”ניים.
באמצעות סימולציות מקצועיות, ניתן להגדיר “כרית ביטחון” קשיחה להורים – סכום שאותו לא מעבירים בשום מצב.
כל מה שמעבר לכרית זו, יכול וצריך לשרת את הדור הבא כבר עכשיו.

הסיפוק שבנתינה: לראות את הפירות במו עיניכם

מעבר למספרים ולתכנון המס, ישנו ההיבט הרגשי. העברה בין-דורית במהלך החיים מאפשרת להורים ליהנות מהנתינה בעודם בחיים.
יש ערך מוסף אדיר בלראות את הילד מסיים לימודים בראש שקט, או את הנכדים גדלים בבית בטוח, בידיעה שאתם הייתם המנוע שאפשר את זה.

לסיכום,
העברה בין-דורית חכמה היא לא אירוע טכני של חלוקת עיזבון. זו אסטרטגיה של חלוקת עושר משפחתית שמתחילה ביום הפרישה, מתוך ראייה מפוקחת של צרכי הדורות כולם.

הכותב הוא בעלי “תגמולים תכנון פיננסי”, מומחה לליווי משפחות בתהליכי פרישה והעברה בין-דורית.