משקים חקלאיים – מעימותים משפטיים להסכמים פנים-משפחתיים

משקים חקלאיים – מעימותים משפטיים להסכמים פנים-משפחתיים

מעימותים משפטיים להסדרים פנים-משפחתיים, במלאת 20 שנה לפסק הדין בענין חזקיהו ואליהו חיים [ע”א 1662/99]

סכסוכי הורשה במשקים חקלאיים ממלאים את בתי המשפט – בשל ייחודן ומורכבותן של “הזכויות” וההגבלות החוקיות והחוזיות החלות עליהן. הסדרים פנים-משפחתיים מושכלים, בשילוב כל בני המשפחה, ימנעו או יצמצמו עימותים משפטיים.

סעיף 114(א) לחוק הירושה: משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה הייתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון. לצד הוראת חוק זאת, שולט במושבי העובדים ‘משטר הנחלות’ המוסדר בהסכמי המשבצת למיניהם [“חוזים משולשים” בהם הסוכנות היהודית עודנה צד וכן חוזים דו-צדדיים שבין רמ”י והאגודות השיתופיות], הקובעים עקרון בסיס לפיו זכויות בעלי המשקים שהן זכויות “בר-רשות” בלבד, אינן חלק מנכסי העזבון; ועקרון הבסיס הנוסף לפיו המשק אינו יכול להימסר אלא לתא משפחתי אחד [עקרון אי-פיצול הנחלה].

משטר הנחלות, שמקורו בתקופה בה המשקים היו חקלאיים ממש, הפך ארכאי, עם ירידת קרנה של החקלאות מחד [לצד עיסוקים שאינם חקלאיים], ועם הפיכתם של המשקים “החקלאיים” לנכסי נדל”ן יוקרתיים ועתירי שווי, הן באיזורי הביקוש ואפילו בפריפריה מאידך. התכתיב החוזי-המשפטי לפיו רק בן אחד זכאי “לרשת” את הנחלה, הלא הוא מנוגד ל’חוק הטבע’ בו הורים יחתרו לרוב לאידיאל החלוקה השוויונית של רכושם העיקרי בין צאצאיהם לאחר לכתם לעולמם.

על רקע זה, רבים סכסוכי “הירושה” במשקים “החקלאיים” והללו ממלאים את בתי המשפט, הגם שמדובר במגזר מצומצם באוכלוסייה הכללית.

לפני 20 שנה נפל דבר, עת ניתן בתאריך 27/08/2002 פסק הדין המהפכני של בית המשפט העליון בעניין חזקיהו ואליהו חיים [ע”א 1662/99]. החידוש הגדול בפסק הדין: א. יצירת האבחנה בין התווך האנכי שבין בר-הרשות לרשויות נותנות הרשות [רמ”י] ובין התווך האופקי שבין בני המשפחה פנימה; ב. מתן תוקף ומעמד “להסכמים הפנים-משפחתיים” שהפכו מאז מטבע לשון, וזאת לצד הוראות הדין ותכתיבי רמ”י. הנה כך, בשם “זעקת ההגינות”, ועל בסיס דיני תום הלב, ההשתק והמניעות, באה לעולם הלכה פסוקה מהפכנית ופורצת דרך – אשר יצרה בסיס משפטי ראוי ואופק חדש להסדרה לגיטימית ומושכלת של זכויות בני המשפחה במשקים, וההעברה הבין-דורית.

בשולי פסק הדין הוזכרה כבר אז החלטת מנהל מס’ 3985 מפברואר 1999 – אשר אפשרה הפרדת בית מגורים מהמשק וניתוק מגרש מגורים מהנחלה, עליה נאמר: “נפקותה של ההחלטה כמשנה מדיניות מנהל רבת-שנים טרם הובררה”. בית המשפט העליון סיים את פסק הדין בקריאה נחרצת לרשויות ולמחוקק לבחון מחדש את סוגיית ההורשה וההעברה הבין-דורית של המשק החקלאי בעת החדשה. פסק הדין אוזכר מאז במאות פסקי דין ומאמרים וספרים מקצועיים.

ואכן, מאז בא לעולם פסק הדין חיים לפני כ-20 שנה, עורכי הדין העוסקים בתחום יודעים ומסוגלים להציע למשפחות המיוסרות, הפוקדות את משרדיהם, כלים משפטיים לגיטימיים להסדרת הזכויות ומנגנוני העברה בין-דורית לגיטימיים, בדמות “הסכמים פנים-משפחתיים” – חלף “עימותים משפטיים”.

מוסד “הבן הממשיך” [יחיד הסגולה] הארכאי, יציר כפיהם של המוסדות המיישבים, מימים ראשונים של התיישבות חקלאית מקום המדינה, הולך ונעלם ומאבד את מעמדו וכמעט אינו מתחדש עוד. אותם “בנים ממשיכים” דאז, אשר זכויותיהם “הבלעדיות” שמורות להם כמובן, אף הם כבר בגרו והגיעו לפרקם וגם להם צאצאים – והנה כך מכשיר “ההסכמים הפנים-משפחתיים” דרוש להם ועומד כעת לרשותם להסדרת ההעברה הבין-דורית לצאצאיהם בני ובנות הדור השלישי ואף הרביעי במשקים. בהקשר זה, אף מצינו לא פעם “נגיסה” במעמדם, הבלתי מידתי, של “הבנים הממשיכים” – עד כדי ביטול הזכות במקרי קיצון – בעילות ביטול מדיני המתנה כגון “התנהגות מחפירה” [סעיף 5 לחוק המתנה], ואפילו בעילת “תנאי מפסיק” במקרה שעסקת המתנה כבר התגבשה לכדי מתנה שהושלמה ברישום [בע”ם 3996/12].

כל העוסק בגיבוש ועריכת “הסכמים פנים-משפחתיים” במשקים החקלאיים, חייב להתייחס לכלל ההיבטים הרלוונטיים ולעשות שימוש בכלל המכשירים המשפטיים הרלוונטיים העומדים לרשותו.

נסקור בתמצית את מקצתם:

הדין וההלכה הפסוקה – דיני החוזים, דיני המקרקעין [והשיתוף במקרקעין], דיני הירושה, דיני המתנה, דיני הרשות ההדירה/הבלתי הדירה, דיני יחסי הממון, וכמובן ההלכה הפסוקה המתפתחת בבתי המשפט [במיוחד בתי המשפט למשפחה].

החלטות ונהלי העבודה של רמ”י [נותנת הרשות או המחכירה בעת החדשה] – המתחדשים ומתעדכנים לאיטם, לרבות הסדרי ריבוי צאצאים משתמשים [למשל, נוהל עבודה 38.04B ליישום פרק משנה 8.3 סימן ז’ בקובץ החלטות רמ”י], פיצול מגרש מהנחלה [פרק משנה 8.3 לקובץ החלטות רמ”י – סעיף 8.3.48 ואח’].

דיני התכנון והבניה – לרבות היקף הבניה וסוגי השימוש המותרים, מגבלות ותנאי תמ”א 35, בניה ושימושים חורגים והסדרתם, הסדרי פיצול מגרש מהנחלה, דיני היטל השבחה [בסיוע שמאי מקרקעין].

דיני המס הרלוונטיים ותכנון המס – מיסוי מקרקעין [שבח ורכישה], מיסוי הכנסה/רווח הון/פריסה, מלכודות מס [בסיוע רואה חשבון].

מדידת המשק – גבולות עפ”י תצ”ר, חריגות וקווי גבול, מדידת המבונה, הצעות חלופיות למגרש מתפצל מנחלה [בסיוע מודד מוסמך].

שמאות – שומת שווי המשק, שווי המבונה במשק/פחת, והערכת דמי הרכישה וההיוון לרמ”י – הצפויים בכל תרחיש [בסיוע שמאי מקרקעין].

צוואות – בהתחשב במגבלות סעיף 8 לחוק הירושה [עסקאות בירושה עתידה], וסעיף 8א’ לחוק הירושה [צוואות הדדיות]. אמנם בעבר הרחוק המושג “צוואה” לברי-הרשות במשק החקלאי היה בלתי רלוונטי מקום בו אינו נכס מנכסי העזבון. אך ברבות השנים הוכרה הצוואה כמכשיר לגיטימי בכפוף לתנאים [חוזה המשבצת הדו-צדדי; סעיף 15 לחוזה החכירה לדורות החדש]. במקביל, ההלכה הפסוקה המתעדכנת לא היססה ליתן תוקף לכיבוד רצון ההורים המנוחים בצוואות הניתנות לביצוע וקיום בהתחשב בהחלטות ונהלי רמ”י. בתיק בע”ם 7861/17 נפסק כי אפילו במשק הכפוף עדיין “לחוזה המשולש”, בו אין “סעיף צוואתי”, תכובד צוואה ויינתן לה תוקף – בתנאים מסוימים. ובתיק בע”ם 1813/18 נפסק כי הוראת סעיף 19(ג)(4) לחוזה המשבצת איננה שוללת מבר הרשות לצוות בצוואתו את מסירת זכויות השימוש שלו במשק גם בדרך של מכירה וחלוקת התמורה בין מוטבי הצוואה.

הסכמי יחסי ממון והפרדה רכושית – לתאים המשפחתיים הרלוונטיים.

הסדרי מימון ושיעבוד זכויות – לצרכי תשלומי פיצוי לצאצאים הרלוונטיים ולצרכי הבניה והפעילות במשקים.

עריכת הסכם פנים-משפחתי – ייעודי וייחודי לנסיבות המשפחה – על כל נספחיו והמסמכים המשיקים הרלוונטיים, הכולל את ההסכמות, ואת הכלים המשפטיים הנדרשים לביצוע ההסכם והוצאתו אל הפועל. לרבות, הסדרת הבטוחות, ייפוי כוח בלתי חוזרים, מנגנון ישוב סכסוכים, וכיו”ב.

מתן תוקף להסכמים הפנים-משפחתיים – סעיף 3(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה: כל ענין שלגביו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות, גם אישור הסכם בקשר אליו במשמע, אף אם אינה תלויה ועומדת אותה שעה תובענה לגביו, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסכם תוקף של פסק דין.

* מטרתו של מאמר זה הינה לתת לקורא מידע כללי בלבד. אין לראות באמור חוות דעת או ייעוץ משפטי.