צוואה וחשיבותה

צוואה מאפשרת לאדם לקבוע את אופן חלוקת עיזבונו לאחר פטירתו.
כשעורכים אותה נכון, בכוחה לחסוך התדיינויות משפטיות יקרות וכואבות בין היורשים

הצוואה היא המסמך העיקרי (ולרוב היחידי) המאפשר לאדם לקבוע בחייו את אופן חלוקת עיזבונו בין יורשיו, לאחר פטירתו.
אין חובה לערוך צוואה. כשאדם בוחר שלא לערוך צוואה כלל, הוא מחיל על עצמו את כללי הירושה על פי דין, הקבועים בחוק הירושה, תשכ”ה-1965. כללים אלו מהווים “ברירת מחדל” של הורשה. כך, למשל, אם אדם נפטר כשהוא נשוי ויש לו ילדים, מבלי שהותיר צוואה, אשתו תירש מחצית מעיזבונו, וילדיו ירשו את המחצית הנותרת, בחלקים שווים ביניהם.

במקרים מסוימים, די בכללי הירושה על פי דין, ואין צורך, או לפחות הכרח, לערוך צוואה כלל. אולם במקרים רבים אחרים, אי עריכת צוואה עלולה ליצור עיוותים, אי סדר וסכסוכים בין היורשים. כך, למשל, אדם שנפטר כשהוא פרוד, המצוי בהליכי גירושין, עלול להוריש מחצית או יותר מעיזבונו לפרודתו, עמה הוא מסוכסך, רק מפני שנפטר בטרם הספיק להתגרש ממנה פורמלית. במצב אחר, עלול מוריש להוריש חלק נכבד מעיזבונו לילד מתנכר, שניתק עמו קשר לפני שנים. במצב אחר, ילדו של מוריש, שירש חלק יחסי בדירת המגורים בה התגורר המוריש עם בת זוגו, עלול לאלץ את בת הזוג למכור את הדירה, כנגד רצונה, ולהכתיב את מהלכיה.
במצב אחר, אדם עלול להוריש נכסים בהיקף משמעותי לילד פזרן וחסר אחריות, מכור לסמים או להימורים, או כזה המועד להסתבך בהליכי פשיטת רגל, שאז עלול חלקו בעיזבון להגיע לבסוף לידי נושיו. במצב אחר, בו נפטר אדם בעת אחד או יותר מילדיו עדיין קטין, חלקו של הקטין יוחזק עד הגיעו לבגרות בידי הורהו האחר, גם אם המוריש אינו נותן בו אמון כלל. במצב אחר, בו למוריש יש ילד בגיר בעל צרכים מיוחדים, שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בכוחות עצמו, המדינה, באמצעות משרד האפוטרופוס הכללי, תקבל דריסת רגל ותידרש להביע את עמדתה בנוגע לאופן ניהול רכושו של אותו היורש. במצב אחר, בו אדם נפטר כשבבעלותו עסק חי, עלולים יורשיו להתקשות לשתף פעולה לצורך ניהול העסק, באופן שיפגע במוניטין שלו ובשוויו. אלו כמובן רק דוגמאות למצבים בעייתיים שכיחים, שהיו יכולים להימנע, באם אותו מוריש היה מותיר מלכתחילה צוואה כדין.

קיימים ארבעה סוגי צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות (נוטריון, בית משפט או בית דין דתי) וצוואה בע”פ (האחרונה תקפה רק במקרים חריגים). לגבי כל אחד מסוגי הצוואות, קובע חוק הירושה כללים צורניים מדוקדקים, שעל הצוואה להיערך לפיהם. החדשות הטובות הן שצוואה שנערכת בהתאם לכללים הקבועים בחוק, נהנית מ”חזקת תקינות”, וברירת המחדל היא לקיים את הוראותיה, לאחר פטירת המוריש.
הדין מאפשר ליורשים פוטנציאליים להגיש התנגדות לצוואה, אולם הנטל להוכיח שהצוואה פסולה מוטל על שכם המתנגד לה, והוא נטל כבד. ניתן להתנגד לצוואה רק בעילות מסוימות, מתוך רשימה סגורה הקבועה בחוק, שעיקרן: זיוף, אי כשירות של המצווה, מעורבות פסולה של הנהנה בעריכת הצוואה והפעלת השפעה בלתי הוגנת על המצווה. ככל שהצוואה תיערך תוך הקפדה על הכללים ועל מתודת העבודה, כך הסיכוי לתקיפתה המוצלחת – פוחת.
צוואה אינה חייבת להיות ארוכה, מסובכת או יקרה. היא יכולה להיות פשוטה וקצרה. למשל, אישה יכולה להורות בצוואתה: “אני מורישה את כל עיזבוני לאחר פטירתי לבן זוגי”. ואולם, במקרים מסוימים נידרש להסדרים מורכבים יותר. כך למשל, המוריש רשאי לקבוע בצוואתו שמי מיורשיו יזכה בחלקו בעיזבון רק בהתקיים תנאי מסוים, או שעל מי מיורשיו להוריש את הזכויות שיירש לאדם ספציפי (הוראת “יורש אחר יורש”). לעיתים קרובות יחפוץ המוריש להקנות זכות מגורים בדירתו לבן זוגו, גם אם בן הזוג אינו יורש את כל הדירה או את חלקה. לעיתים יחפוץ המוריש להעניק זכות ראשונים למי מיורשיו לרכוש מהיורשים האחרים את חלקם בנכס מסוים או בעסק.
דוגמה לצוואה מורכבת יחסית היא צוואה הכוללת הסדר נאמנות. המוריש רשאי למנות “נאמן” שתפקידו לנהל עבור מי מהנהנים את חלקו בעיזבון, לתקופה מסוימת (למשל במקרה של קטין – עד הגיעו לגיל 18, 21, 25 או כל גיל אחר שיקבע המוריש), או לצמיתות (למשל במקרה של יורש בעל צרכים מיוחדים, שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בכוחות עצמו).

חשוב להדגיש, שאדם רשאי לערוך במהלך חייו כמה צוואות שירצה, כאשר ככלל, הצוואה האחרונה גוברת על קודמותיה. כך, רשאי אדם לבטל או לשנות צוואה שערך בעבר, ולא חלה עליו חובה להודיע על כך לאיש. החריג לכלל זה מתקיים במקרה של “צוואות הדדיות”. אלו צוואות שעורכים בני זוג יחד, בהסתמכות הדדית זה על צוואתו של האחר. צוואות אלו מהוות הכלאה בין צוואה לבין הסכם ממון, כך שיש המתייחסים אליהן כ”הסכם ממון לאחר המוות”. ההוראה הקלאסית בצוואות הדדיות, היא שבן הזוג שהולך לעולמו ראשון מוריש את מלוא עזבונו לבן הזוג הנותר בחיים, ולאחר פטירתו של הנותר בחיים, עוברת יתרת עיזבונם של שני בני הזוג גם יחד לילדיהם (הוראת “יורש אחר יורש”). במקרה שבני זוג בוחרים לערוך צוואות הדדיות, כי אז מטיל חוק הירושה מגבלות על זכותם לשנות, לתקן או לבטל את צוואותיהם. על מרבית המגבלות הקבועות בחוק, ניתן להתנות, כלומר, לקבוע אחרת, בתפירה אישית לצרכיהם, נתוניהם והעדפותיהם של בני הזוג הספציפיים.
לא ניתן להפריז בחשיבותה של צוואה. במסמך אחד, קובע אדם מה ייעשה בכל הרכוש שצבר בימי חייו, לרבות הרכוש שירש בעצמו ממשפחתו. המשמעות הכלכלית והמשפחתית היא אדירה. עריכת צוואה מצריכה מומחיות משפטית ייחודית, היכרות עמוקה עם החוק והפסיקה, יצירתיות וניסיון. מי שבוחר לערוך צוואה לעצמו, על בסיס דוגמה שהוריד מהאינטרנט, או אפילו אצל עורך דין “כלבויניק” שאינו מתמחה בתחום – עלול להותיר אחריו מסמך סתום, שגוי, רצוף סתירות ובר פסילה, ולגזור על יקיריו מלחמות ירושה ארוכות ויקרות בבתי המשפט.

צוואה טובה, היא צוואה ברורה, חד משמעית ומנומקת, שנערכה בתפירה אישית, לאחר בחינה מדוקדקת ומעמיקה של רצון המוריש ואופי העיזבון, היורשים ומרקם היחסים המשפחתי. לרוב מדובר בהוצאה כספית חד פעמית, בין אם המוריש עורך צוואה בלבד, ובין אם הוא מבצע תכנון כלכלי כולל, המצריך עריכת מסמכים משלימים (כגון הסכם ממון או ייפוי כוח מתמשך). התועלת בצוואה איכותית ומקצועית יקרה מפז: לא רק הגנה של המוריש על קרוביו, חיסכון במס ושמירה על מרקם היחסים במשפחה, אלא גם, ובעיקר, וודאות, ביטחון ושקט נפשי.