מהו המסמך החשוב ביותר בחיי חברה בע”מ
עו"ד
מהו המסמך החשוב ביותר בחיי חברה בע”מ ולמה הוא חשוב במסגרת העברה בין דורית?
חלוקת הבעלות, השליטה והניהול בחברה – ממועד הקמתה דרך מעבר בין-דורי ועד פירוקה – מקומו המרכזי של תקנון החברה
בתי-המשפט הרגילים ובכללם בתי-המשפט לענייני משפחה, מלאים במאבקים משפטיים בנושאים של חלוקת הבעלות, השליטה והניהול בחברה. מאבקים אלה מעצימים בחילופי הדורות.
מטרת מאמר זה היא להתוות את הדרך הנכונה לחלוקת הבעלות השליטה והניהול בחברה, כדי למנוע מחלוקות מהותיות בעתיד, או להקטינן, כדי לאפשר התנהלות סדירה של החברה, ולא רק חברה משפחתית. אני מביא כאן ניסיון של למעלה מ-35 שנה בתחומים חברות ושוק ההון, בשני חלקיהם – החלק העסקי-מסחרי, והחלק של ההתדיינות המשפטית (ליטיגציה) במאבקי שליטה בחברות, תביעות בנושא “עושק המיעוט”, אחריות בעלי מניות, דירקטורים ונושאי משרה אחרים.
נקודת המוצא בדיון כאן היא, שהחברה היא גוף ערטילאי, יש לה אישיות משפטית עצמאית. ככזו, החברה פועלת באמצעות “אורגנים” (“איברים”), כמו שגוף האדם פועל באמצעות איבריו.
לחברה יש שלושה “איברים” מרכזיים:
א. אספת בעלי המניות;
ב. הדירקטוריון;
ג. המנכ”ל.
לחלוקת הבעלות, השליטה והניהול בחברה יש שני היבטים:
א. ההיבט הסטטי – אשר קובע מהן הסמכויות של כל אחד מהאורגנים של החברה.
ב. ההיבט הדינמי – אשר קובע כיצד על כל אורגן להפעיל את סמכויותיו ולקבל החלטות.
חלוקת הבעלות, השליטה, והניהול בחברה קבועה בשני מסמכים חשובים:
א. חוק החברות (משנת 1999) ;
ב. תקנון החברה. לעיתים, בחברות משפחתיות, מוסיפים לצד התקנון את “האמנה המשפחתית”.
כיצד נעשית החלוקה?
בחוק החברות יש כ-400 סעיפים שונים. החוק מגדיר באופן מפורט למדי את הסמכויות והתפקידים של כל אחד מהאורגנים. הוא גם מגדיר כיצד עליהם להפעיל את סמכויותיהם. בכך מטפלים כ-150 סעיפים בחוק.
העקרון המרכזי בחוק הוא שלא ניתן לשנות את תוכנם של הסעיפים שקובעים את חלוקת הבעלות, השליטה והניהול (למעט נושאים ספורים). אלה סעיפים מחייבים, כופים (בלשון המשפטית הם מכונים “סעיפים קוגנטיים”).
חוק החברות כולל גם הוראות בדבר דרכי ההתנהלות של האורגנים, האספה הכללית, הדירקטוריון והמנכ”ל. כ-100 סעיפים מטפלים בנושא זה. כאן, בשונה מהסעיפים העוסקים בחלוקת הבעלות, השליטה והניהול, החוק מאמץ גישה שונה: החוק מאפשר לאמץ דרכי התנהלות שונות ממה שקבוע בחוק. החוק קובע את דרכי ההתנהלות (בבחינת “ברירת מחדל”), אך הוא מאפשר למייסדי החברה לשנות אותן, להתנות עליהן (הסעיפים המאפשרים להתנות עליהן מכונים בשפה המשפטית – “סעיפים דיספוזיטיביים”).
וכיצד ניתן לשנות את ההסדרים שקבועים בחוק?
כיצד ניתן, למעשה, “לשנות” את החוק?
הדרך היא – בתקנון החברה!!
תקנון החברה הוא המסמך החשוב ביותר בחיי החברה. החשוב ביותר. מניסיוני, אני רואה מקרים של קלות דעת בניסוח תקנונים, של אימוץ “תקנון מהיר” בן עמוד אחד, של רשלנות בניסוח תקנונים, של תקנונים שאינם משקפים את רצונות המייסדים וכוונותיהם, של תקנונים שסותרים “הסכמי מייסדים” (שאז מתעוררות שאלות קשות של פרשנות, מי גובר על מי?), של תקנונים ש”שותקים” בנושאים מהותיים, של שינויים בתקנונים שנעשים בדרך בלתי חוקית, ועוד ועוד.
ובכן – מהו “התקנון”?
החוק – חוק החברות – קובע שהתקנון הוא חוזה כפול –
א. בין בעלי המניות לבין עצמם; ו-
ב. בין בעלי המניות לבין החברה.
מהקביעה שלעיל נובעות מספר מסקנות חשובות:
א. התקנון מחייב גם את החברה שהיא, כאמור לעיל, אישיות משפטית עצמאית, נפרדת מבעלי מניותיה.
ב. לכן, אם התקנון מופר – לבעל מניות יש זכות תביעה גם נגד החברה, בנוסף על עילת התביעה נגד בעלי המניות האחרים שהפרו את התקנון.
ג. התקנון הוא חוזה בעל אופי מתמשך – כל בעל מניות שמצטרף לחברה הופך להיות אוטומטית צד לתקנון.
ד. מאחר שהתקנון הוא חוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה, הוא מחייב גם את הדירקטורים וכל מי שפועלים בשם החברה.
ה. מאחר שהתקנון הוא חוזה, חלים עליו כל דיני החוזים שכוללים בעיקר שני חוקים – “חוק החוזים”, אשר קובע איך כורתים חוזה (תקנון), איך מפרשים אותו, ועוד; וחוק שנקרא “חוק החוזים – תרופות”, אשר קובע מהם הסעדים שעומדים לרשות מי שהפרו את התקנון כלפיו.
ו. על היחס בין “הסכם מייסדים” לבין התקנון – לעיתים, מייסדי החברה חותמים על הסכם מייסדים ורק אחר-כך חותמים על תקנון החברה שהכרחי כדי להקים אותה. הבעיות שנובעות מכפל המסמכים הן רבות: מה קורה כשיש סתירה בין הסכם המייסדים לבין התקנון? מה קורה כאשר הסכם המייסדים קובע משהו, אך התקנון “שותק” באותו ענין? ועוד שאלות.
זו הסיבה שאני נוהג להמליץ לא לערוך שני הסכמים (כמו שממליצים בעסקת מקרקעין לא לערוך “זיכרון דברים” וגם “הסכם מכר”), אלא להסתפק בתקנון, בתנאי שהוא מנוסח כראוי.
ז. מאחר שהתקנון חייב להיות בכתב, הרי שכמו בחוזה בכתב – גם שינויו צריך שייעשה בכתב. חוק החברות קובע כיצד משנים תקנון. אם השינוי נעשה שלא בדרך שנקבעה בחוק – לשינוי אין תוקף!
ח. תוכן התקנון יכול לכלול כל דבר שהמייסדים הסכימו עליו בתנאי שאיננו בלתי חוקי. חוק החברות קובע כי תקנון חייב לכלול את הדברים הבאים:
(1) שם החברה;
(2) מטרות החברה;
(3) פרטי ההון הרשום של החברה;
(4) פרטים בדבר הגבלת האחריות של בעלי המניות.
מאוד חשוב להקפיד על ניסוח נכון של סעיפי החובה. כך למשל, אם לא קובעים בדרך נכונה מהי הגבלת האחריות של בעלי המניות, יתכן שאחריותם תהיה בלתי מוגבלת!! ושהמונח “בע”מ” לא יגן עליהם.
ט. כמו ביחס לחוזה רגיל, כך גם ביחס לתקנון, חל עקרון “חופש החוזים”. דהיינו אפשר לכלול בתקנון הוראות לגבי החברה והתנהלותה, כמו למשל ביחס למינוי דירקטורים, קביעת זכויות חתימה בשם החברה, הרוב הנדרש לקבלת החלטות בחברה – האם “רוב רגיל” או “רוב מיוחד”, התייחסות לשכר וטובות הנאה של “בעלי עניין בחברה”, כללים לגבי “מדיניות דיבידנדים”, ועוד.
